1. גרבי כדורגלנים- טוב מאד. כשהייתי בכיתה ו' רציתי להיות כדורגלן. חשוב לציין את ההבדל שהיה לי אז בתפיסה בין כדורגלן (=שחקן כדורגל) לבין כדורגלנית (=מקצוע שאז חשבתי שמתמקד בעיקר בזה שיעשו עלייך סרטים דוקומנטרים עצובים בערוץ שמונה שבשיאם את מתקשרת בטלפון ציבורי בגשם למשפחה שלך ברומניה והם לא עונים, שזה ברומנית "תהני בישראל יאבו גבר"). בסופו של דבר הפרטתי את התחביב והצטרפתי לקבוצת הנערות של הפועל ראשון, קבוצה שכביכול התאמנה ב"כדורגל" אבל בסתר התחרתה על "מי נראת יותר כמו מוגלי". כל האימונים שלנו נראו אותו דבר: מתכנסות, מתמתחות, משקרות אחת לשניה שאנחנו הכי מקובלות בבית ספר ויש לנו חבר, מספרות על החבר שלנו "אליאור" שהוא "בראסמי אחד הכוסונים בשכבה", קולטות שהסגרנו את עצמנו ולהגיד על בן שהוא "בראסמי אחד הכוסונים" זה בגימטריה "נתראה עוד עשר שנים בבר האמזונה בין שמונה לעשר האפי האוור על הטוסטים", משחק ידידות קצר, חזרה הביתה, היתקלות עם אליאור במרכז בשכונה כשעל מדים מלאים של הפועל ראשון, צועק לנו "מה המצב אחי חזרת מהאימון גבר בטח מת להוריד תמגן ביצים בחדר להתאוורר לתת לגוף לנשום", אומרות לו "למה אתה כל כך ספציפי יסוטה בדוק הבאת ביד על זה שאני מזיינת אותך בתחת", רכישת קוקה קולה, חזרה הביתה, מקלחת. לצערי הפסקתי ללכת לאימונים כי אחרי כמה חודשים פתחו אינטרנט קפה במרכז וכל הילדים המכוערים בשכונה שלי ישבו שם כל הזמן ודיברו אחד עם השני בצ'ט. רבים שואלים אותי למה ישבתם באינטרנט קפה מה הייתם אריתראים ותשובתי היא לא סתם התלבשנו כמו אריתראים כי זה היה באינתיפאדה השניה. לחברה הכי טובה שלי, ילדה שלפני מאה שנה היתה מתה לפני גיל שנתיים מרב מחלות גנטיות ופלולות, קראו "סיגל הפצצה". לילד ג'ינג'י מגמגם שפעם הפליץ לעצמו על היד וביקש ממורה להריח קראו "גולש שטני עבה". לא יכולתי להפסיק לבוא לשם. כינויים בצ'ט זה כמו הגרסה המקוצרת ליומן, יש שם את היומרות הכי מביכות וכנות. הפסדתי אימון ואז עוד אימון ועוד אימון ובסוף איבדתי את קריירת הכדורגל שלי לטובת הכינוי שלי בצ'ט, "פרינגלס הידידה". מדרש שם: חיפשתי משהו שמצד אחד יהיה א-מיני כי במיניות אני לסבית ("פרינגלס", חטיף פופולרי לכל המשפחה) ומצד שני יהיה נגיש ("ידידה", אדם שהוא על הזין שלך אבל את לא שונאת אותו). כינויים אחרים שפסלתי "חולה על בנים אבל מסורתית", "לא לסבית היחידה". נזכרתי בזה רק מאה שנה אחר כך כשראיתי קבוצות כדורגל נשים וקלטתי שזה הדבר הכי מדהים בעולם ובמקום לשבת בצ'ט יכולתי לקבל את כל השרירים והמדים והגרביים האלה בחינם אם הייתי נשארת בתחום. ואז אמרתי זין אני יכולה לדפוק גרבי כדורגל וזה גם בחינם.

2. דיסק "שישי ישראלי בצהריים"- על הפנים. אתמול הייתי ביילו. אני מאד אוהבת את יילו כי זה קיוסק שליהקו אליו מצרכים בהגיון שמלהקים איתו דמויות לחלום. אני בקיוסק ויש שם חטיפים וסיגריות ושתיה אבל גם מכונת קפה ושואב אבק רובוטי ודיסקים שכתוב על כולם "שבת ישראלית" ו"אוסף ישראלי" ו"שישי ישראלי בצהריים". זה מעצבן קודם כל בגלל המילה "ישראלי". ישראליות כשם תואר היא כמו הרפס, לוקחת דבר רגיל לחלוטין והופכת אותו לדוחה. חוץ מזה ישראל קיימת 67 שנים, זמן שהוא אפילו לא נוד של היסטוריה. אתם חושבים שהמתיישבים האמריקאים אחרי 67 שנה הסתכלו אחד על השני ואמרו "חחח לסכסך בין האינדיאנים כדי להרוג אותם…….עוד שבת אמריקאית!" או "חחחח לא לדעת להתמודד עם מזג האוויר בעולם החדש עד שאנחנו אוכלים אחד את השני….שישי אמריקאי התחלנו"? התשובה היא לא. למעשה אם מישהו היה מתקשר להיסטוריה ואומר לה "סליחה חמודה יש לי פה משהו מעניין להציע לך" והיא שואלת "מה" והיו אומרים לה "ישראל" היא היתה אומרת "חאלס להתקשר לפה ילדים אני יזיין אתכם אני יתקשר למשטרה". היסטוריה היא כמו גיל ההתבגרות של מדינות: זה מביך, הורס את התום בשביל חוויות מצלקות ומכאיבות, גורם לאנשים להתלבש מכוער ולהגיד דברים שהם יצטערו עליהם לנצח, אבל בסופו של דבר זה הופך אותך לבנאדם אמיתי, או למדינה אמיתית. ישראל היא ילד בן 11 שמסתכל על נערים בני ה14 ורואה גדולה. הוא לא קולט שלהריח כמו קו 1 או להביא ביד בכמויות של כל הצ'ט רולט ביחד זה דוחה, או שכתפיים גדולות ושאר הגוף בגודל רגיל זה לא אסתטי אם אתה לא במיתולוגיה היוונית. הוא רק רוצה להידמות, ולכן הוא מאמץ את כל הסממנים של היסטוריה, כמו לקרוא לדברים "ישראלים". כמו כן חשוב לציין שכל מי שמשתמש ב"ישראלי" כשם תואר זה תנועות כמו "אם תרצו" שהם הבילבריות של ישראל. אומרים להן "תשמעו סבבה שאתן מעריצות אבל ג'סטין ביבר תקף את הנהג שלו וזה לא יפה" והן אומרות "לא נכון זה הנהג התחיל וגם אין עם פלסטיני כפי שמוכיחה פה המצגת שהעבירו לי בוואלה מייל- המייל הכי ישראלי". בדיסק עצמו יש שיר אחד של אייל גולן וכל שאר השירים הם של גרסאות האלי אקספרס לזמרים אמיתיים: "באר טסי" ו"שגית חדד" ו"עדן בם זקן".

3. מברשת שיניים חשמלית- מדהים. לפני כמה זמן הפסיכולוגית עשתה לנפש שלי קונטרול אלט דיליט וסידרה כמה דברים ומאז לא בא לי לגנוב כלום. אני הולכת לסנטר ועושה קרוזינג וכלום. אני נכנסת לאמפם ומסתכלת על חטיפים שנראים כאילו אם את רוצה לעשות הפלה אז אפשר או פוסטינור או חצי שקית שלהם וכלום. אני נכנסת לדלתא, החנות שבה בגדים עשויים מקיצי, וכלום. כמובן שלפגישה הבאה עם הפסיכולוגית באתי כאילו היא שירות הלקוחות של הוט ואמרתי לה לסדר מיד את התקלה, אבל היא סתם אמרה דברים חכמים והגיוניים ומאז אני רק מסתובבת במקומות ו"קונה" את "מה שאני צריכה" ואז "משתמשת בהתאם לצורך" כאילו אני מקנדה. אבל אז הלכתי לסופר פארם וראיתי מברשת שיניים חשמלית. הרגשתי כמו הומו שעבר טיפולי המרה ועכשיו הוא כבר סטרייט מתפקד עם כל הפינוקים: חולצות תכלת עם מכנסיים בז', שירים של בלקן ביט בוקס, ובאמצע כל זה הוא רואה פס חלק נטחן שעושה לו "ממצב חמודה רוצה לשרמט". תכלס המברשת שיניים אמרה לי "מה את מצחצחת לעצמך תשיניים די לחוש פרטיזנית" וצדקה. כמוצר מברשת שיניים מרגישה כמו מאובן מושלם מהניינטיז כשכולם חשבו שהעתיד עומד להגיע כמו דוד מחו"ל וכדי לא לעשות מולו פאדיחות הפכו כל דבר שהם יכלו לרובוטי. בגלל שגם אני מאובן מהניינטיז כל פעם שאני מצחצחת אני מסתכלת למראה ואומרת לעצמי "מי זאת הלימוזינה הזאת מי זאת הבראנץ' הזאת חבלז". ממליצה מהלב

זהו חמודות שבוע טוב אל תשלמו על כלום