1. אופניים ורודים מאריתראי 2013- על הפנים. אופניים הם בבואה לקולות בראש של הרוכב שלהם, המדד הטוב ביותר לכמה אדם חושב שמגיע לו מהעולם. בראשון אופניים הם כמו ספר הזוהר: מותר להתחיל רק מעל לגיל ארבעים כדי לעלות לדרגה הרוחנית הבאה שלך כהייטקיסט. כשעברתי לתל אביב הקולות בראש שלי אמרו לי דברים כמו "מה את רוצה אופניים הא נהיית תל אביבית? רוצה סושי קומבינציה אה? רוצה גיפט קארד מקסטרו? שנקינאית נהיתה לנו". למעשה אלה לא היו הקולות בראש שלי אלא אנשים מראשון שגירדתי מחיי.
בהערת שוליים אני רוצה להגיד שלבנים מראשון יש שמות נורא גרנדיוזיים וזה תמיד הביך אותי. ברק ואדיר וכפיר שהטבע רצה לקרוא להם עקמת טיי וזקס. השמות האלה הם כמו חרב מחנות מתנות לגבר, לצטט דבר מעולם שכבר לא קיים כדי שישב במשרד הייטק בפלורסנט. למה לתת לאנשים שמות של חללי צהל סתם? אחר כך הם ישתמשו בהם בעבודה שלהם בהנדסה וכולם ידעו שהם החמצה ויסתכלו עליהם ברחמים כאילו הם הומואים באייטיז.
בכל אופן עדיין לא הייתי בשלה לעיר חדשה. רציתי להיות שגרירות של ראשון ולכן במקום אופניים נסעתי באוטובוסים. אוטובוסים עובדים על אותו הגיון של מלתחות בקאנטרי: המון אנשים שאת לא רוצה להגיע איתם לשום רמת אינטימיות ועומדים להגיע איתך לרמת אינטימיות הזאת גם אם זה יהיה הדבר האחרון שהם יעשו. אשה שביקשה ממני לקלף לה תפוז ועשיתי את זה כי פחדתי שזה אלוהים שבוחן אותי, שלל נודים של זרים ממעדני חלב, זקנים שנראו ככ מקומטים שזה הזכיר לי תמר וגרם לי להתמכר לשייקים. בסוף החלטתי לקנות אופניים, אבל כדי להגיע לפשרה עם ראשון סיכמתי שהם צריכים להיות האופניים המסריחים ביותר בעולם. למקרה שאם ראשון תראה אותנו ביחד היא תחשוב ״וואי אני מקווה בשבילה שזה פרוייקט פרח אחרת צריך לארגן אינטרבנשן״.
הלכתי לשווארמה בנווה שאנן ששם נאמר לי שמוכרים אופניים מגעילים. נאמר לי גם שפעם היו עושים בה פיגועים אבל היום אם מחבל לא יחרבן שם. למעשה אם מחבל יעבור בנווה שאנן הוא יזדעזע ואז ינקה כל דבר שהוא נגע בו עם אלכוג׳ל. התחלתי לשאול סודנים אם הם מוכרים את האופניים שלהם. בהתחלה הם נעלבו ואז אמרתי מאתיים שקל והם נרגעו והתחילו להתמקח. האווירה היתה מסריחה. הייתי בת 24, גיל שהאישיות שלך היא טיזר לאדם המבוגר שתהפכי להיות. לא עניין אותי ילדים ששיחקו עם חתולים בזבל כאילו זה וידאו בערוץ היוטיוב "ילדים מלוכלכים עושים דברים חמודים", רציתי ללכת הביתה למזגן ולדבר עם חברות בצ'ט. כל מני מבוגרים שלא מיצמצו שמו לי יד לחה על הכתף אמרו לי "את כמו הבת שלי, תברחי מפה לפני שיאנסו אותך", שזה בטח מה שהם אמרו לבת האמיתית שלהם לפני שהם אנסו אותה. בסוף קניתי אופניים ואחרי חמש דקות הרגשתי רע שזה מוצר גנוב והעפתי אותם. אני מתנצלת בפניי מי שקניתי את האופניים הגנובים שלה ושתדעי שבאותו שבוע גנבו לי את האייפוד ובעיני זו קארמה והגיע לי. וגם זה אופניים מזעזעים ותכלס את צריכה ללכת לטיפול רק על זה שנסעת עליהם ותשלחי לאריתראי שגנב אותם סלסלת פירות.
2. אופניים ורודים מחנות 2013- חרא בתחת. הז'אנר הגרוע ביותר של אופניים זה אלה שנראים כמו אימוג'י של אופניים, מה שנקרא "אופניים לבנות". אלה אופניים שנוצרו כדי שחתנים וכלות שבאים לצלם תאלבום חתונה שלהם בביוב בפלורנטין יוכלו להשען עליהם. העיריה צריכה לפזר אופניים כאלה ברחוב בלילה הלבן כדי שילדים מאזור השפלה יוכלו לירוק עליהם. קהל היעד שלהם הוא בנות שמשתמשות בתחתוניות ולכן יפלו בכל פח שמציע להן למסד את הנשיות שלהן. הפרסומות של שני המוצרים האלה צריכה להיות מישהי שנראת מקובלת וצורחת למסך ״מה ממי שמענו עלייך שמועות שאת גבר לא ככה? מה קרה את לא שמה על התחתונים שלך מכתבית קטנה? אז איפה את שמה את כל ההפרשות שלך אה? יש מקום בבית עם כל העצים שאת חוטבת להסקה? יגבר״. זהו אין לי מה להגיד עליהם. נסעו לאט. לא הבנתי איך להשתמש בהילוכים אז סתם לחצתי עליהם אקראית כאילו הם שלט של פלייסטיישן. נתתי אותם למוכר שמכר לי את אופניי הבאים תמורת הנחה ומאז כל פעם שאני רואה מישהי רוכבת על הדגם הזה ברחוב אני עושה כאילו אני בטלפון שלא יבואו להגיד לי שלום.
3. אופניים כחולים 2014- היינו מאוהבים ואז ירד לי. קניתי את האופניים האלה ממוכר האופניים הנוכל ברחוב העליה. הנוכל הזה הוא כל מה שמזרחים מדחיקים בעצמם כשהם עוזבים את הבית: אדם עם כיפה שמדבר בח' וע' שאם הוא יחזיק צלחת עוגיות אני אתבלבל ואחשוב שהוא אזכרה לסבא שלי. הוא הקריפטונייט של כל מי שפעם ביום כיפור היה בבית כנסת והיום הוא בגריינדר אוכל פיתה. נשאלת השאלה מה עושים עם האשמה על זה שירשת את הפרצוף של סבתא שלך ובמקום לשים אותו איפה שהוא אמור להיות, בכותל המערבי בתור אבן, את לוקחת אותו לסנטר להסתובב עם לסביות. והתשובה היא, קונים אופניים מהנוכל הדתי ורוכבים על האשמה שלך לסנטר להסתובב עם לסביות. האופניים היו סינגל ספיד כחולים שלדעתי שילמתי עליהם שלוש מאות שקל יותר, שכמו שאומרים שילך לו לתרופות. לזכותם יאמר שהם באמת לקחו אותי לכל מני מקומות יפים ומרגשים אבל עשו את זה נורא לאט וכשהחלטתי להחליף אותם העברתי אותם לאחותי כי לדעתי הם מביאים מזל. נשאלת השאלה עד מתי זבל משומש של אחים בכורים ירדוף את האחים הקטנים שלהם והתשובה היא: לא יודעת אבל סליחה
4. אופני כביש 2016- מושלמים ועשויים ממהירות. לאופניים החדשים שלי יש את הגוף שאני רוצה: חזק, אתלטי ושחור. הם כל כך מהירים שכשאני רוכבת עליהם בטיילת אנשים עם אופניים אחרים מסתכלים עלינו ומתביישים. יש לי כלפיהם רק רגשות סוטים ומוזרים ובאופן כללי אני מתנהגת כאילו פגשתי אותם באטרף כדי שינקו לי תבית בעירום. האופניים האלה כל כך טובים שאני קובעת להפגש עם אנשים שנשבעתי לא לדבר איתם יותר לעולם רק בגלל שהם גרים ברחובות שהם הגרבג' טיים של העיר, כמו "ירמיהו" ו"אורלוזורוב". ממליצה לכל מי שרוצה לאהוב את עצמה אבל אין לה כח להבין בפילינג לקנות לעצמה אופניי כביש ולעוף על קיץ 2016
זהו חמודות יום טוב נדבר 