ינואר פברואר: פתחו סופר קופיקס מתחת לבית שלי וכך גיליתי את עולם חיקויי המנה חמה. בזמן שמנה חמה רגילה מנסה לדמות ארוחה משפחתית שמישהו שאוהב אותך הכין, חיקוי של מנה חמה היא חיקוי של ארוחה במשפחה לא מתפקדת שהכין מישהו ששונא אותך. נהנתי להתחמם מטעמים כמו "מג'דרה הרסת לי את הקריירה" ו"ספגטי התגרשנו בגללך"

מרץ-מאי: נדבקתי וחליתי במחלת הנשיקה, שזה שפעת של שלושה חודשים עם שם של ספר של סמדר שיר. במהלך המחלה הזעתי את כל החיקויי מנות חמות שאכלתי בחודשים הקודמים ולכן תמיד היה לי ריח של חטיפים

יוני-דצמבר: בעקבות כתבה בווינט בריאות התחלתי לעשות ריצות. זו הדרגה הנמוכה ביותר של רגישות ללחץ חברתי שאפשר להגיע אליה ומזלי שנתקלתי בכתבה על ריצה ולא בנציג של סיינטולוגיה. במקביל שרון התחילה לעשות TRX. אחרי כמה חודשים נהיו לה ריבועים בבטן ושרירים של כלא ולי נהייתה סיבולת לב ריאה, כלומר היא היתה אומרת לי "תביאי אגרוף בבטן אם יש לך אומץ" ואני הייתי אומרת "סבבה סבבה אבל קבלי" ועוצרת את הנשימה לכמעט דקה

חוץ מזה היום יש סטנדאפ במחששה באוזן. זה ערב מדהים שמופיעים בו גם מיטל שפירו, כרמל צאיג, יותם שבח ואושרית סרוסי. כרגיל שווה לקנות כרטיסים זולים יותר במכירה המוקדמת.

לפני שבוע התחלתי לרוץ בחדר כושר שאני מתגנבת אליו. אני רצה עד שכל חמשת השירים שאני מכירה נגמרים (טיטניק, מכה אפורה, לייק א פרייר, מיררורז, מיררורז רדיו אדיט) ואז חוזרת הביתה, מחפשת "האם ריצה זה בריא" ונותנת לגוגל למצוץ לי את הזין. לאף אחד לא אכפת שאני נכנסת לרוץ בחינם משתי סיבות: א. זה חדר כושר נורא קטן ומדכא וכל הזמן יש אווירה שמורגן פרימן גר בחדר האחורי שלו ב. כל המדריכים שם סטרייטים. אחד מהם כל כך סטרייט שיש לו ראסטות ודגמח. זה מאד לא מקצועי, מדריכי כושר אמורים להראות כמו גריינדר ולא כמו ערב בירה ונשירה. 

מאז הכניסה לעולם הריצה התחלתי לישון מזעזע כולל כל מני חלומות שאני לא יכולה לספר לפסיכולוגית כי הם מוציאים אותי רע (אני והבת שלי כלואות במרתף ואז יש לי צ'אנס לברוח ולהשאיר אותה שם ואני עושה את זה בכיף, את הבת שלי מגלם הראש של רובין וויליאמס). לפי האינטרנט קוראים לזה "Post Exercise Insomnia": הגוף מפריש אנדרנלין וקורטיזול שהופכים להיות מצוף של ערנות לפני השינה. מה זה חשוב? כי באמת נראה לי שאם הייתי הולכת לחדר כושר שמכבד את עצמו מספיק כדי לשלם לכמה הומואים להסתובב שם ולשמוע טראנסים בגופיה זה לא היה קורה. חוץ מזה יום רביעי הבא 28.9 אני מופיעה בבוקסא לבד ובחינם אז תבואו.

תמר עמית יוסף הביאה אותי לקבוצה ״גינון״ שזה כמו אמהות מבשלות ביחד רק שבמקום עוגות בצורת ארץ ישראל השלמה יש פרחים. אני אוהבת גינון כי זה מאפשר לי לרמות את כל הרגשות האימהיים שמטרילים אותי בשנתיים האחרונות. פרצוף של מיינקת צועניה במערכה הראשונה זה להרים תינוקת בגיל 26 ולחשוב ״פאק זה הדבר הכי קטן בעולם אני חייבת כזה״. כמובן שאני לא חייבת תינוק רק כי הוא קטן. זה לא אייפוד נאנו. כן גוף מרגיש פורה? רוצה לטפח משהו ולראות אותו גדל ולאהוב אותו? טוב ממי אבל אני עסוקה אז הנה עציץ של דקל תסתדר. חוץ מזה עכשיו אני יודעת שמתישהו אני אהיה אמא טובה כי הנבטתי שני גלעיני אבוקדו וכשהשורשים שלהם גדלו העברתי לעציץ עם אדמה ואני לא דופקת להם מכות או מכריחה אותם להסתכל עליי מביאה ביד או משהו. היום יש ערב סטנדאפ הפמניסטי באוזן עם מלא בנות מצחיקות שאני אוהבת. מי שבאה שתקנה במכירה מוקדמת כי לא בדוק שישארו וכי זה פחות כסף. איוונט+שם לבת בכורה>בתגובות

בשבועיים האחרונים מלא אנשים מלכלכים על אוגוסט שהוא החודש האהוב עליי. כשאני שומעת את זה אני הופכת אוטומטית לאחד הדודים שלי כשמלכלכים על ביבי בארוע משפחתי. אני אומרת דברים כמו "סליחה מה בדיוק אתם רוצים שיתחיל להחשיך פה מוקדם? איפה אתם חושבים שאנחנו נמצאים בגותהאם?" ו"אתם אוהבים קור אה? ואתם חושבים שהקור אוהב אתכם? לא חמודים, תפתחו מחשבון גימטריה פעם בחיים שלכם. חורף = לובלו תות, לקום מוקדם להדליק בוילר, מעיל מקסטרו מן. אה אתם לא חושבים שתלבשו מעילים מקסטרו? העולם התקדם? סורי אבל אתם נאיבים, כן אמרתי את זה, נאיבים". וכמובן "מי יבוא במקומו, מי האלטרנטיבה שלכם בדיוק? מי ספטמבר? ספטמבר לא סגור על מי הוא ומה הוא בכלל, חם קר חגים ימי חול, שלא נדבר על זה שזה החודש של מזל בתולה. אם אתם רוצים חודש עם כריזמה של קלסר בבקשה תשנאו את אוגוסט. לא מגיע לכם אותו בכלל". לצערי הם ניצחו ואוגוסט עומד להסתיים. ביום שלישי אנחנו עושות לו מסיבת פרידה באיוונט "סטנדאפ של בהמות".